בן רחל-הניה ויצחק, נולד ביום ט' באב תרפ"ט (15.8.1929) בבסרביה למשפחת פועלים דתית. בהיותו בן שתים-עשרה נשלח לגיטו בכפר ז'ימרינקה באוקראינה. בשנת 1944, לאחר שהגיטו שוחרר על-ידי הצבא האדום, חזר יעקב עם משפחתו לעיר הולדתו חוטין - וגילה כי ביתם וכל רכושם אבדו במלחמה.

אביו של יעקב ושני אחיו הבוגרים נלקחו על-ידי הצבא האדום לניקוי ושיקום העיר מההרס שנעשה בה בימי המלחמה, ולאחר- מכן גויסו לשירות בצבא האדום.

יעקב, למרות גילו הצעיר, נרתם לשאת בעול משפחתו, שכללה את אמו ושני אחיו הצעירים ממנו. הוא עבד בעבודות שונות עד שבשנת 1946 עזב את משפחתו ונסע לרומניה ומשם הגיע לארץ-ישראל. בארץ הצטרף, עם חברים שהגיעו עימו ארצה, לחברת הנוער במושב הדתי שדה יעקב.

יעקב התגייס לחיל-הים ושירת בפלוגת הנחיתה. בליל 17-18 ביולי 1948 נערך מבצע "מוות לפולש" בניסיון לפרוץ את הדרך לנגב. לצורך מבצע זה תיגברה פלוגת הנחיתה את חטיבת "גבעתי" והוטל עליה לתקוף את הכפר בית עפא מצפון, יחד עם פלוגת "גבעתי" שתקפה מדרום. פלוגת הנחיתה פרצה לכפר ונאחזה בצפונו, אך ההתקפה מדרום נכשלה. המצרים ריכזו את המאמץ נגד פלוגת הנחיתה שנאחזה בכפר ולבסוף נאלצה לסגת. הפעולה נחלה כישלון מר שעלה בהרוגים ונעדרים רבים.

במשך מספר חודשים נחשב יעקב לנעדר, אולם בשלהי 1949 נמצאו קברות הלוחמים מהקרב בבית עפא והם הובאו למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.